מכתב מרגש שקיבלנו להעביר לגלעד שליט:
גלעד היקר!
שמי יעל. יש לי שלושה ילדים בגילאי 11,10,8. כשנחטפת מלבנו הם היו קטנים מאוד, אך כל תפילה וכל בקשה שלנו לוותה בשמך, גלעד בן אביבה והם זכרו אותך כל הזמן הזה, הזכרנו אותך, התפללנו עליך, בשבילך, כמה חיכינו שיפדו אותך מהשבי הנורא.
בשבוע האחרון לפני שחזרת, פחדנו באמת לשמוח, שמא… הדחקנו הכל הצידה, לא לחשוב, לא לקוות, שלא נתאכזב, ששברי לבנו לא יוותרו שוב בידינו, כבפעמים קודמות.
אך לא, הפעם הקב"ה החזיר אותך הביתה, הוציא אותך מן הבור כמו את יוסף הצדיק ואנו בכינו – משמחה. ילדי ואני עוברים תקופה קשה בשנים האחרונות, אך אותו יום שלישי היה יום של חג, הילדים קמו מוקדם, למרות חופשת סוכות, חיכו בקוצר רוח לשמוע, יחד עם כל עם ישראל, הרגשתי איך כל לבבות עם ישראל פועמים בקצב אחיד: מהיר, חושש, מקווה.
לא אאריך, למרות שהפיתוי לכתוב לך את כל 5 השנים האחרונות בלעדיך הוא גדול. ובטוחני שאני לא היחידה שרוצה…
בזמן שהיית בשבי, כתבתי שיר. על חייל. לנגד עיניי ראיתי אותך. אז השיר מוקדש לך. הוא מצורף ואני מקווה שתאהב אותו.
בברכת דרך צלחה,
יעל מלכא
כפר יונה תשע"ב
מכתב לאמא / יעל מלכא
אני כותב לך בקצרה, חושש להאריך.
פוחד פן עטי, יכתוב את שלא צריך.
הו, אמא שלי, בי בוער הגעגוע.
למילותייך המנחמות, לקולך הרגוע.
ללטיפתך הרכה, שלעתים חומקת.
לחיוכך האוהב, שאינו פוסק מלכת.
רעש התותחים לפתע נשמע כמנגינה.
העשן המיתמר מזכיר את הקמין שבפינה.
כעת הפחד בי מתגורר.
איתו אני נרדם, ואיתו מתעורר.
לא יודע אם יהיה מחר.
אבל כמה נעים להתרפק על העבר.
להיזכר במטבח שמטעמיך טועם.
להיזכר בחדרי, העומד ריק ושומם.
מה מאוד הייתי רוצה להיות.
מה מאוד הייתי רוצה לחיות.
לא אבדה מליבי תקווה, עודה מפעמת.
מחשבתי זו הקטנה אותי מעט מנחמת.
אמא שלי. אימא.
טעם של דבש על שפתי.
אמא שלי היקרה,
עד מתי אהיה כאן? עד מתי?
התפילין בי אוחזות, כורכות סביבי את עצמן.
טליתי בה התעטפתי, מזכירה לי את שם, כאן.
אמא שלי.
בקצרה אני כותב.
אמא שלי
מה מאוד אותך אוהב.
זהו אחד מתוך המוני המכתבים שההאקדמיה להורים והעמותה לשגשוג ובטחון, מפעילת פרוייקט ‘הדרך אל האושר’ בישראל, אוספת ומעבירה למשפחת שליט.
לאחר חזרתו המרגשת של גלעד לישראל, אנו מצדיעים לגלעד האמיץ, ואוספים מכתבים לברך אותו על שובו.
לכן, אם גם ברצונך לשתף בתחושותיך והרגשתך, ולברך את גלעד – לחץ כאן
